פסק-דין בתיק עמ"נ 9694-04-11

מבוא 

1.     תביעתה של המערערת לקבלת פיצויים לפי סעיף 197 לחוק התכנון והבניה תשכ"ה-1965 בקשר לחלקה 14 בגוש 10008, נדחתה ע"י המשיבה.

ערר שהגישה המערערת לוועדת הערר לפיצויים והיטל השבחה נמחק על הסף מהנימוק כי לא הוכח כי התביעה הוגשה במועד ולמעלה מן הצורך נקבע כי הערר הוגש באיחור ניכר.

על החלטת ועדת הערר (להלן-"הוועדה") הוגש הערעור המינהלי שלפניי.

העובדות שאינן במחלוקת

2.     ביום 17.10.91 פורסמה תוכנית חד/450.

3.     עד ליום 17.10.92 היה על המערערת להגיש את תביעת הפיצויים, התביעה לא הוגשה עד לאותו מועד.

4.     ביום 7.2.93 פנתה המערערת לשר הפנים בבקשה להארכת מועד להגשת תביעתה, בקשתה נענתה והיה על המערערת להגיש תביעתה עד ליום 3.9.93.

5.     לטענת המערערת היא הגישה ביום 26.7.93 את תביעתה, לטענת המשיבה התביעה לא הגיעה אליה. אין מחלוקת כי תביעתה של המערערת לא נידונה מעולם.

6.     במהלך 17 שנים נוהלו התכתבויות בין הצדדים (לעיתים עם הפסקות של שנים), ומשלא נענו פניותיה של המערערת מיום 29.6.08 ומיום 1.10.09, היא הגישה ביום 11.7.10 ערר כנגד המשיבה ובו דרישה לתשלום פיצויים.

7.     המשיבה לא הגישה תשובה לערר, אך פנתה בבקשה לדחיית הערר על הסף בטענה כי התביעה התיישנה, כשהיא מכחישה את קבלת התביעה בשנת 93.

החלטה הוועדה ותמצית טעוני המערערת

8.     הוועדה  בהחלטתה המנומקת קבעה כי לא הוכח כי המערערת הגישה תביעתה במועד ומאחר והנטל להוכחת עובדה זו מוטל על המערערת, דין תביעתה להמחק מפאת התיישנות. הוועדה התייחסה בבחינת "למעלה מן הצורך" לשאלה האם הערר הוגש במועד. לאור ניתוח מכתבי התשובה של המשיבה, היתה סבורה הוועדה כי את מועד הגשת הערר יש למנות מהיום בו קיבלה המערערת את מכתבה של המשיבה מיום 2.1.08. מתוכנו היה צריך להיות ברור למערערת כי המשיבה דחתה את תביעתה.

הזמן שחלף מיום 2.1.08 ועד ליום הגשת הערר 11.7.10, מצביע על פי עמדת הוועדה על הגשת הערר באיחור משמעותי, שאף הוא מצדיק דחיית הערר.

9.     המערערת העלתה טענה מקדמית ולפיה לא היתה רשאית הוועדה לדון כלל בשאלת התיישנות משום שהמשיבה לא הגישה תשובה לערר ולכן גם טענת ההתיישנות לא הועלתה בהזדמנות הראשונה.

לגופו של ענין טוענת המערערת כי מהתנהגות המשיבה לרבות פנייתה לשמאי, הכנת חוו"ד וניסיון להגיע לשומה מוסכמת, ניתן ללמוד כי התביעה נתקבלה אצל המשיבה והיא אף ראתה בה תביעה הראויה לדיון ואם בכוונתה לטעון כי התביעה לא הוגשה במועד, נטל ההוכחה מוטל עליה ובנטל זה היא לא עמדה.

באשר לאיחור בהגשת הערר, טוענת המערערת, כי הנושא הועלה ביוזמת הוועדה מבלי שניתנה לה ההזדמנות להעלות טענותיה בנושא והיא מוסיפה כי ניתוח תוכנו של מכתב משיבה מיום 2.1.08 מראה כי המשיבה הודיעה כי בכוונתה לבחון את התביעה באמצעות מחלקות העיריה, כך שיש לראות בכך כוונה לדון בתביעה לגופה. בנסיבות אלו המתינה המערערת לתגובת המשיבה ונכון לאותו מועד לא היה מקום לטענתה להתחיל ולמנות את המועד להגשת ערר.

דיון

10. בדיון לפניי, חזרו הצדדים על טיעוניהם.  המשיבה חזרה על עמדתה ולפיה גם נכון להיום טרם קיבלה פיסית את תביעתה של המערערת ומנגד שב ב"כ המערערת והדגיש כי על פי התנהגותה של המשיבה שבאה לידי ביטוי גם במכתביה, המשיבה הודתה כי התביעה ברשותה. הצעתי לצדדים כי הנושא ייבדק פיסית בנוכחות בעלי הדין ולאחר הפסקה שנעשתה הסתבר כי בתיק המשיבה שהובא לדיון ע"י באת כוחה לא נמצאה תביעת המערערת, בנסיבות אלו לא ניתן היה להגיע להסכמה שתייתר את הדיון בערר.